מרגרדה הוא אחד הריקודים הפופולריים ביותר בהודו. מקורו של ריקוד זה במדינת טמיל נאדו בדרום הודו, שם הוא ידוע בשם מרגרפול

גוגל זיכרון-חיבוקים

ריקוד מרגרה הוא טכניקת ריקוד שמקורה בסרט ההודי משנת 1948, "Pran Jaye Par Vachan Na Jaye". לסגנון ריקוד זה שורשיו בריקוד העממי הקשמירי והוא הפך פופולרי גם כחלק מבוליווד. https://sensualtoi.com/region/Discreet-apartments-in-the-north.php

חלק זה יספק לקוראים מידע על ריקוד מרגרה סולו.

הקבוצה המבצעת מציגה את רצפי תנועות הידיים מלפנים לאחור (ולהיפך) בזמן שהן מסתובבות במקום אחד ומעניקות תחושה קצבית. זה מונפש, תוסס ומושך מבחינה ויזואלית.

ריקוד מרגרה הוא מסורת ואחדות של שני מנגינות מסורתיות. עם הזמן, הוא התערבב עם מסורות ריקוד אחרות ומוזיקה כדי להתאים לאנשים מבחוץ.

ריקוד מרגרה מקורו באזורים נידחים אך התפשט למקומות שונים באמצעות תנועות. זה בדרך כלל מתחיל במנגינה הזו: "……" ואחריה המנגינה הזו: "……". לעתים קרובות כל חדר במרגרה יתאסף על השיר שהם גם דרמטיים וגם נהדרים כמו "טועה טועא תינינה". אנשים פשוט לא קמים כשהשם של היציעים שלהם הוזכר כמעודדים. לגבי כמה שירים אחרים, זה לא משנה מי מוביל; מה שחשוב יותר היה המנגינה.

זוהי צורת ריקוד מדהימה כל כך שנולדה בדרום הודו ומתורגלת ברחבי האי במשך מאות שנים.

מרגה היא קבוצה של תנועות גוף המהוות את הליבה של הריקוד המערבי של דרום הודו. המונח מרגה מסמל תנועה בטקסטים הינדיים עתיקים, אך לאחרונה נעשה בו שימוש כדי להתייחס לאוסף של רצפים של תנוחות המשולבות כדי ללכוד צורות ילידיות של רג'סטאני, כמו גם איברים נפרדים המשולבים עם צורות אזוריות שונות כמו בהוואנטיאם ובהאראתה נאטיאם. . במילים פשוטות יותר, ניתן להבין את 'מרגה' כטכניקה המשמשת בצורות ריקוד סולו מסורתיות קלאסיות כמו קוצ'יפודי.

זו רק דוגמה אחת לאופן שבו מהלכי מורשת תרבותית נשמרים ומשתפים

על ידי דורות חדשים

ריקוד מרגרה הוא חלק מתיאטרון קאבוקי, שמציג אישה צעירה המפתה ורוקדת עם סמוראי.

ריקוד מרגרה פירושו גם לרקוד בסגנון החצר, כמו גם בריקודי החצר של גלימות המשי שבו שכבות של בגדים נתפסות כמשחק הוגן.

ריקוד מרגרה הוא ריקוד עממי פולקלורי מעיריית מטאדרו (עיר בואנוס איירס, ארגנטינה). הוא נוצר על ידי פאולינו גרסיה בשנת 1916. המקום הראשון בו בוצע ריקוד זה הוא פלאזה פריצן לאקרויה.

גורמים שהשפיעו על היווצרות סוג זה של מוזיקה אתנית כוללים mestizaje, או מגע גזעי ומיזוג. ריקוד זה נקרא מאוחר יותר "אל בייל דל מאטה", מאחר שמי שרקדו אותו בעיר בואנוס איירס היו בדרך כלל עובדי מטעי קפה עם משפחותיהם שהביאו לבואנוס איירס את הריקוד החברתי המסורתי שלהם שנקרא "סוליירס".

יש אנשים שאומרים שהשם הזה "אל בייל דל מאטה" מגיע כנראה מעבודת מחזור אתנית שנקראת אוכל "חבר". בכל מקרה, כפי שאומרים אחרים, זה יכול להיגזר גם מהביטוי האיטלקי: "ארי מרטה" שפירושו "אחות רעה", אשר ירמז על נשיות מרושעת